​

יח' טבת התשע"ח

לעילוי נשמתו של אברהם יהושע בן משה מרדכי השל

 

ערב שבת קודש פרשת שמות

 

לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר; עליתי לאוטובוס כדי לחזור הביתה...

לא היה לי מושג שנעשיתי היסטוריה. פשוט נמאס לי להתכופף.

רוזה פארקס

 
ביום 1 בדצמבר 1955, עזבה רוזה פארקס את עבודתה ויצאה בדרכה לביתה. היא התיישבה באוטובוס מאחורי שלט קטן ובו "כתובת גזע". לאחר כמה תחנות התמלא החלק של האוטובוס המיועד ללבנים בלבד, וגבר לבן נותר עומד במעבר. נהג האוטובוס פינה את האנשים בשורה של פארקס ופקד "זוזו כולכם, אני רוצה את שני המושבים האלה." פארקס ושותפיה למושב העמידו פנים שאינם שומעים את הנהג. הנהג חזר ואמר: "הקלו על עצמכם ותנו לי את המושבים האלה." הנוסעים קמו ועברו לאחור, אך פארקס נשארה במקומה. הנהג ניגש למקום ישיבתה של פארקס, ואמר, "האם בכוונתך לקום?" "לא", ענתה. "אם כך אצטרך לגרום למעצרך", ולכך ענתה פארקס "תוכל לעשות זאת". רוזה פארקס סירבה לוותר על מושבה ונעצרה, ובכך נוצרה הזדמנות למנהיגי העיר מונטגומרי השחורים להציב אתגרים משפטיים וכלכליים למדיניות ההפרדה באוטובוסים ששלטה אז בעיר. פעילי זכויות אדם מקומיים והכמרים השחורים של העיר הקימו אגודה ובחרו את מרטין לותר קינג לנשיאם ... כשנה לאחר מכן, גרמה פעילותם לביטול ההפרדה בקווי האוטובוסים העירוניים.

***

"והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך".

התפילה "והנחילנו", בלשון הווה, תמוהה: לא רק שהשבת כבר ניתנה בהר סיני אלא שאנו מתפללים מילים אלה בעיצומה של השבת עצמה. לפשר תפילה זו כותב ה'שפת אמת' כי כל שבת היא מתנה חדשה, ומתנה מקבלים מתוך תשומת לב ומתוך פרספקטיבה חדשה. ועל הברכה הזאת אנחנו  מתפללים שוב מדי שבת. אכן, פרשת השבוע עשויה להאיר את השבת באור מיוחד בכל שבוע מחדש. אבל גם זאת יש לומר: פרשת השבוע והשבת גם יחד, מקבלים הארה מיוחדת מהקשרי הזמן ותקופת השנה בהם הם חלים.

הפרשיות הראשונות של ספר שמות מחזירות אותנו אל העבדות ואל תהליך הגאולה ממצרים. מוטיבים אלה והפאתוס הדתי-מוסרי שהם העניקו לדורות רבים, היה לאחד הגורמים שאיפיין את פועלו ואישיותו של הרב אברהם יהושע השל (1907-1972) שהלך לעולמו ב-יח' טבת, היום לפני 46 שנים.

רבים תהו ושאלו אודות פשר החיבור העמוק בין מי שגדל במשפחה חסידית ידועה במזרח אירופה וייועד לשמש כאדמו"ר ובין הכומר הבפטיסטי מרטין לותר קינג שהפך למנהיג של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב. בדרשותיהם ובנאומיהם, הרבו השל וקינג להתייחס לפרשיות הראשונות של ספר שמות ובמוטיב של העבדות וההדרה האנושית שהתקיימה במצרים. ייתכן והקורא בן זמננו -- זה שנדבק זה מכבר בעודף ציניות ובמידה רבה של חשד וחוסר אימון בקיומו של פאתוס דתי-מוסרי -- יראה בהתייחסות זו לא יותר מאשר גיוס עקמומי ומניפולטיבי של הכתוב למטרות פוליטיות צרות. ואולם, כל המתעמק בכתביהם ובמעשיהם של שני אישים אלה יסיק כי עבור השל וקינג כאחד, ההיכרות האינטימית עם המסורת הדתית שלהם והחיים הדתיים כפי שהכירו אותם מניסיונם האישי, הם אלה שהשרישו בהם את האמונה העמוקה והתמימה כי כל דיכוי והדרה של בני אדם, הוא בבחינת עבודה זרה של ממש.  

השל תחם את חייו על בסיס ההלכה,  קיום מצוות ולימוד תורה, אך משמעותה של הכרעה קיומית זו הייתה כי היא תובעת מיניה וביה פאתוס דתי-מוסרי, המבעבע ממקורות ישראל והבוקע מאמונתו של אלוהים באדם. דומה כי הן עבור השל והן עבור קינג, הפנייה לפרשיות הראשונות של ספר שמות הוא מהלך שכוונתו להעביר את קהל השומעים למרחב התנכ"י,  בו מעשיהם של בני אדם משליכים על התכניות והנוכחות האלוהית בהיסטוריה. לשון אחר- לדידם, אקטיביזם כנגד עוולות והדרה אינו בגדר של מעשה פוליטי גרידא, אלא חלק מההיסטוריה הקדושה.

עבור השל וקינג, תודעה דתית פירושה אחריות מוסרית. ותודעה דתית בחברה חופשית פירושה אחריות מוסרית לחומרה. לפי השל, "ההיפך מהטוב אינו הרוע אלא האדישות". ועל כן, "בחברה חופשית, חלקנו אשמים אבל כולנו אחראים".

 

זוהי אם כן, תשומת לב ופרספקטיבה אחת ששני אישים אלה מציעים לנו עת אנו קוראים שוב בפרקים הראשונים של ספר שמות. ואולם, כיאה ללימוד תורה, אין המדובר רק בקריאה עיונית אלא בקריאה שתהא בבחינת 'תורת חיים'. ואכן, דומה כי השל הכיר מניסיון אישי את הדפוס החוזר ונשנה בהיסטוריה, ובו אנשים ומנהיגים מביעים הזדהות רעיונית ואמפתיה רגשית אך משום מה אינם נכונים לתרגם את הדברים לידי מעשה ואחריות אישית, וזאת מתוך "נימוקים ושיקולים" שונים:

​

  מכתב לנשיא ג'.פ. קנדי, הבית הלבן, 16 ביוני 1963

מנהגו של עולם הוא, כי היחס לבעיית השחורים יישאר כמו היחס אל מזג האוויר: כל אחד מדבר עליו אך אף אחד אינו פועל בנידון. אנא, דרוש מעורבות אישית מהמנהיגים הדתיים, לא רק הצהרות. אנו מאבדים את זכותנו לעבוד את ה' כל עוד אנו ממשיכים להשפיל שחורים. הכנסיות ובתי הכנסת נכשלו. עליהם לחזור בתשובה. בקש מהמנהיגים הדתיים לצאת בקריאה לתשובה לאומית והקרבה אישית. שהמנהיגים הדתיים יתרמו משכורת חודשית אחת מכיסם לטובת קרן שתדאג לצרכי המגורים והחינוך של השחורים. אני מציע כי אתה, אדוני הנשיא, תכריז על מצב חירום מוסרי לאומי. תכנית מרשל לסיוע בשחורים הפך להכרח. שעה זו קוראת לגדלות מוסרית ולהעזה רוחנית.

אברהם יהושע השל[1]

 

בברכת שבת שלום

 

[1] AJ Heschel, Moral Grandeur and Spiritual Audacity, ed. Susannah Heschel. New York 1996, p. vii.